הצורך לגרד הוא אחד האינסטינקטים הטבעיים והבסיסיים ביותר של החתול, ומתקן גירוד איכותי, המכונה גם עץ גירוד, אינו בגדר מותרות אלא כלי חיוני לבריאותו הפיזית והנפשית.
כאשר חתול מגרד, הוא למעשה מבצע מספר פעולות חיוניות בבת אחת. ראשית, זוהי פעולת טיפוח יומיומית שבה הוא מסיר את שכבות הציפורן המתות והחיצוניות, משחיז את הציפורן החדשה, החזקה והבריאה, ובכך שומר על יכולתו לטפס ולתפוס.
שנית, הגירוד הוא דרך מצוינת למתוח את כל שרירי פלג הגוף העליון והגב, בדומה למתיחות שאנו עושים לאחר שינה, ומסייע בשמירה על גמישות ובריאות מפרקים. מעבר לבריאות הפיזית, הגירוד משמש ככלי לסימון טריטוריה; בכפות החתול מצויות בלוטות ריח המשאירות הודעה כימית עבור חתולים אחרים, וכן סימן חזותי ברור המעניק לחתול תחושת ביטחון ושליטה בסביבתו.
לבסוף, פעולת הגירוד משמשת לשחרור מתח ותסכול, והיא דרך חיונית לחתולים לשרוף אנרגיה עודפת ולשמור על רוגע נפשי. עבור בעלי הבית, היתרון הוא ברור: עץ גירוד מוצלח הוא המפתח להצלת הרהיטים והספות מפני הרס.
כדי שהחתול אכן יאמץ את המתקן, חשוב לבחור אותו נכון.
הפרמטר הקריטי ביותר הוא היציבות והגובה של המתקן. עמוד הגירוד חייב להיות יציב מספיק כדי לא להתנדנד או ליפול כשהחתול משתמש בו במרץ, וגבוה מספיק (רצוי לפחות שמונים סנטימטרים) כדי לאפשר לחתול להימתח במלוא אורכו. לגבי חומר הגירוד, חבל סיסל הוא הבחירה המועדפת בשל עמידותו והמרקם המחוספס המספק התנגדות אידיאלית.
ישנם גם חתולים המעדיפים קרטון גלי בצפיפות גבוהה. כמו כן, חשוב להבין שחתולים מסוימים מעדיפים לגרד אנכית (עמוד) ואחרים אופקית (משטח), ולעיתים כדאי לספק את שתי האפשרויות. לבסוף, המיקום הוא גורם מכריע; יש למקם את המתקן באזורים מרכזיים בבית, ליד מקום השינה של החתול או בסמוך לרהיט שהוא מגרד כרגע, שכן חתולים מגרדים במקומות חברתיים כדי לסמן את נוכחותם.
אם החתול מתעלם מהעץ החדש, ניתן לעודד אותו באמצעות שפשוף מעט קפניפ (נענע חתולים) על אזור הגירוד או על ידי תגמול בחטיף ובליטוף בכל פעם שהוא מגרד את המתקן. סבלנות ותגמול חיובי הם הדרך להפוך את עץ הגירוד להשקעה המוצלחת ביותר למען החתול והבית.